top of page

ההיפופוטם השקוף


גם אם אנחנו מודעים לכך, וגם אם לא - אנחנו כל הזמן מספרים לעצמנו סיפורים.

על כל דבר יש לנו סיפור- מי אנחנו, מה אנחנו יכולים ולא יכולים לעשות, מי הם הסובבים שלנו, ואפילו מה הם חושבים ומרגישים. כל הסיפורים האלה מבוססים על הידע והניסיון שלנו. וניראה לנו מובן מאליו שזה נכון לגבי כל אדם וכל מקרה.

המוח שלנו לא סובל חורים במידע. לכן, כשהמידע חסר, אנחנו משלימים אותו מתוך מפת העולם שלנו, ומתייחסים להשלמות כעובדות.

ככל שאנחנו עסוקים בלספר לעצמנו סיפורים מבלי לבדוק אותם, כך מתפספס מידע רלוונטי ואנו מסלפים את המציאות.

הסיפור הבא ממחיש זאת היטב:

ארנסטו סירולי (כלכלן איטלקי) לקח חלק במיזם שמטרתו הייתה ללמד את אנשי זמביה הרעבים כיצד לגדל קישואים ועגבניות איטלקיות. לתדהמת האיטלקים, בעמק הפורה של זמביה לא הייתה חקלאות. יתרה מזאת, אנשי המקום כלל לא הביעו בכך עניין. סירולי מספר שבאותה תקופה הוא היה אומר לעצמו: "תודה לאל שאנחנו כאן. הגענו ברגע האחרון כדי להציל את העם הזמבי מרעב".

כצפוי, הקישואים והעגבניות גדלו להיות מרהיבים. האיטלקים הגאים התרברבו בפני תושבי המקום ואמרו: "תראו כמה קל לעשות חקלאות!"

והנה באישון לילה, כאשר העגבניות הפכו בשלות ואדומות, יצאו מאות היפופוטמים מהנהר הסמוך ואכלו את כל היבול.

כך מתאר סירולי את מה שקרה אחר כך: "אמרנו לאנשי זמביה: "וואו, ההיפופוטמים!" הם ענו, "כן, בגלל זה אין לנו כאן חקלאות." שאלנו אותם : "למה לא סיפרתם לנו?" תשובתם הייתה: "כי מעולם לא שאלתם"."

אז במקום לגלגל סיפורים בראשינו ולהסיק מסקנות המבוססות על מפת עולמינו בלבד, עדיף לשאול שאלות פשוטות, ובכך להקטין משמעותית את הסיכוי לפספס את ה"היפופוטם".

9 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Kommentare


bottom of page