החופש לבחור

השבוע הזה, בין יום השואה ליום העצמאות,

הוא שבוע שמעורר מחשבות ורגשות רבים.

בכל פעם שאני שומעת עדויות של הניצולים

ופוגשת משפחות שכולות,

אני מתפעלת מהגבורה הגדולה של האנשים האלה -

הגבורה להמשיך ולחיות, לפעול, לתרום ולאהוב,

לצד האובדן של היקר להם מכל.

התקופה הזאת מזכירה לנו

שגם אם לעיתים אין לנו שליטה על אירועי חיינו,

יש לנו 100% שליטה

על הדרך בה נבחר להתייחס לאירועים אלה

ועל מי נבחר להיות.

מילותיו המצמררות ומרוממות הנפש של ויקטור פרנקל,

פסיכיאטר יהודי ששרד את מחנות הריכוז, מבטאות זאת היטב:

״נסיון חיי המחנה מורה לנו,

כי יש בידי האדם חופש בחירת פעולה.

מצויות דוגמאות רבות,

מהן דוגמאות שיש בהן מיסוד הגבורה,

המוכיחות לנו, כי אפשר היה לגבור על האפתיה,

לדכא את הרגיזות.

אדם מסוגל לשמור על שארית של חירות רוחנית,

של עצמאות המחשבה,

אף בתנאים נוראים אלה של עקה נפשית וגופנית.

אנחנו שהיינו במחנות ריכוז, זוכרים את האנשים

אשר היו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד רוחם של אחרים,

כדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה.

אולי הם היו מועטים אך די בהם להוכיח,

כי אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד:

את האחרונה שבחירויות אנוש -

לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות,

לבחור את דרכו.

ותמיד היו הזדמנויות לבחירה.

יום יום, שעה שעה, נקראת לחתוך הכרעות,

הכרעות שקבעו, אם תיכנע או לא תיכנע

לכוחות שאיימו לשלול ממך את עצם ישותך,

את חירותך הפנימית:

שקבעו אם תהיה או לא תהיה כדור משחק בידי הנסיבות,

אם תוותר על חירותך ועל הדרת כבודך

ותתגלגל בדמות האסיר הטיפוסי.

קיום תנאים שונים, כגון חוסר שינה,

מחסור במזון ולחצים נפשיים למיניהם,

עלול להעלות את הרושם,

שהאסירים מוכרחים היו להגיב בדרכים מסוימות.

ולא היא.

בסופו של חשבון מתברר,

כי האסיר נהפך למה שהיה מתוך הכרעה פנימית,

ולא רק עקב השפעות המחנה.

מכאן שביסודם של דברים יכול כל אדם אף בנסיבות אלה,

להכריע בעצמו, מה הוא יהיה -

מן הבחינה הנפשית והרוחנית גם יחד.

יכול הוא לקיים את הדרת כבוד האדם שלו גם במחנה ריכוז״.