ריצוי זה טוב לאחרים? לא בדיוק!

לא מעט אנשים מתמודדים עם דפוס הריצוי ומתקשים להגיד ״לא״ לבקשות הסביבה.

לרוב, מדובר באנשים רגישים, שמאוד רוצים לשמור על מערכות היחסים, נמנעים מלאכזבאחרים או לגרום להם להרגשה לא נעימה, ופוחדים לאבד את אהבתם.

פעמים רבות אמירת ״כן״ לדרישות ובקשות הסביבה מעמידה את האדם המרצה מול צורךלהקריב את מה שחשוב ונכון לו, לוותר על צרכיו ורצונותיו שלו למען אלה של הזולת.

לעתים קרובות, למרות המחירים הכבדים של מנגנון הריצוי, האדם המרצה מרגיש גם אדםטוב ואיכפתי - הרי הוא דואג לאחר ומספק לו את מה שהאחר צריך.

בפועל התמונה מורכבת הרבה יותר.

האדם המרצה אינו משתף את האחר במחירים והקרבות שיצטרך לעשות כדי לעמודבבקשת  הזולת. הוא פשוט פועל, ולרוב אפילו יסתיר את המאמץ שנדרש לצורך כך באמירהמסוג : ״בכיף/זה בקטנה/זה ממש בסדר!״ ועוד.

באופן פרדוקסאלי, למרות שהאחר מקבל את מבוקשו, יש בפעולה הזאת, שנראית מאודמתחשבת, דווקא חוסר ראיית האחר וחוסר התחשבות!

איך בדיוק?

אם האדם האחר היה יודע איזה ויתורים והקרבה מצד האדם המרצה הביאו לו את מבוקשו, רוב הסיכויים שלא היה מוכן לקבל זאת.  למעשה, בכך שהאדם המרצה לא מביא את עצמו, את צרכיו ואת רצונותיו שלו למרחב המשותף, הוא שולל מזולתו את זכות הבחירה - האםלקבל או לא לקבל את מה שניתן לו.

כך, הרצון לשמור על מערכת היחסים בעצם, בפעול, פוגע בה ומייצר מצב שאחד מהצדדיםצובר ״חובות״ שאינו  מודע להם, ולו היה מודע להם - כנראה שהיה מעדיף לוותר.

בשלב כלשהו, הצד המקבל ירגיש יותר ויותר רגשות אשמה על שאינו מחזיר מספיק, ובאופןטבעי ירצה לצמצם את ה״חוב״ על ידי התרחקות וצמצום של שיתוף הפעולה.

גם הצד המרצה צובר. הוא צובר תסכולים, עייפות, צרכיו החשובים לא נענים, ועמוק בפניםהוא צובר גם כעס על הזולת שלא באמת מחזיר לו באותו המטבע.

כך, דינמיקה של ריצוי ונתינה בלתי מידתית בעצם הורסת מערכות יחסים, לפעמים לאטובטוח, ולפעמים ממש מהר.

לא סתם אמרו חז״ל ״ואהבת לרעך כמוך״.

כדי באמת לפעול מתוך אהבה לאחר עלינו להתחיל מאהבה עצמית, מלראות את עצמנו ואתצרכינו. רק מהעמדה הזאת נוכל לראות את עצמנו ואת האחר בו-זמנית, ולהיות בנתינהאמיתית ומאוזנת שתומכת במערכות יחסים בריאות.