לפני שנים, כסטודנטית בבר אילן ״נאלצתי״ ללמוד קורסי יהדות. להפתעתי גיליתי שדווקא לקורסים האלה (שנכפו עלי) חיכיתי משבוע לשבוע, מתפעלת מהחוכמה העמוקה העומדת מאחורי הלכות רבות, חוכמה שמוכחת היום לא פעם במחקרים בתחומי פסיכולוגיה וסוציולוגיה. היום, כשהקשבתי לחגיגות בחוץ, חלפה בראשי מחשבה ששמחת תורה מלמד אותנו גם משהו על החיים בכלל, ועל זוגיות בריאה בפרט. מה שתקראו עוד מעט הוא פרי מוחי בלבד, ויסלחו לי החכמים! מידי שנה קורא עם ישראל שוב ושוב את ספר התורה, למעשה קורא את אותו הספר כל ח

הגעתי ללימודים…וגיליתי שאין היום. מסתבר שגם הודיעו בקבוצה, אבל למי יש סבלנות לקבוצות וואטסאפ של מלא אנשים?! לפני שנים במצב כזה הייתי מבקרת את עצמי: ״איך לא בדקת? למה לא עקבת בקבוצה? לא חבל על הנסיעה והזמן?״ היום כשעמדתי מול הדלת הסגורה התבאסתי על זה שאצטרך לחכות בסקרנות עוד שבוע, צחקתי על הסיטואציה כי דמיינתי אותה כמו סצנה באיזו קומדיה סוג ד׳, נכנסתי לרכב ונסעתי חזרה הביתה לצלילי המוסיקה שאני הכי אוהבת. התפנו לי כמה שעות, רק עבור עצמי - מה יותר מתנה מזה?! וכשהגעתי הביתה זכיתי

קרה לכם פעם שמישהו שיתף אתכם בחוויה מאתגרת שהוא חווה ומתוך רצון כנה לסייע הצעתם לו דרך אחרת להסתכל על הדברים, אך במקום הכרת תודה קיבלת תגובה בסגנון: ״עזוב, לא משנה…״, או אולי אפילו תגובה כועסת ועצבנית? בכל פעם שאנחנו מקבלים תגובה של התנגדות - זהו מסר חשוב המצביע על איכות התקשורת שלנו, וגם על דרך לשפרה. דמיינו לרגע שאתם רוצים להעביר מאוורר מחדר שינה לסלון. כדי לעשות זאת תצטרכו לגשת קודם כל לחדר השינה, להגיע למקום שבו עומד המאוורר, ורק אז תוכלו לשאת אותו עד הסלון. בלי כל אלה אי